אנשים רבים בימנו מקבלים את הטכנולוגיה בזרועות פתוחות ללא ערעור, מעוניינים לאמץ אותה את היתרונות שהיא מציעה בכלל ואת טכנולוגיית המידע בפרט.
אני נוטה להסכים שהטכנולוגיה אכן משנה את הרגלי החשיבה המושרשים(מנוונת את המוח), אין לדעת לאן תתפתח הטכנולוגיה ומה יקרה איתה בהמשך.
כפי שצויין במאמר לכל חידוש טכנולוגי ישנן השלכות רבות וההשפעה היא לא חד צדדית, כל טכנולוגיה היא מעמסה וגם ברכה.
אתן כדוגמא את תופעת ההאקרים:
ישראל נחשבת כמעצמה שלהאקרים ותוקפי אתרי אינטרנט.
ההאקרים המלווים את התפתחותו של האינטרנט משנות ה-80 של המאה שעברה תוארו כטכנופילים בעלי תכונות ובעלי יוזמה, חדשניים ולפיכך זכו לאהדה והערצה בחברה כל זמן שלא חרגו מההסדרים הקיימים ולא יצרו אנרכיה ונהנו מהכאוס הוירטואלי, הם נתפסו במקרה הטוב כגאונים.
אולם, בשלב בו החל הסדר החברתי הקיים להיפגע במהלך התפתחות האינטרנט נתפסו כסוטים מגבולות הנורמה ונחשבו כעבריינים מפריי חוק.
הקונוטציה השלילית של המושג האקר הולכת ומטבעת עמוק בתודעת הציבור.
פעולות אלו החלו להיות מזוהות עם פריצות מקוונות של אתרים ברשת, גניבת זהויות, גילויי כרטיסי אשראי ועוד.
אולם, עם זאת נותרו במרחב "האקרים לבנים"- התורמים רבות בפיצוחטכנולוגיית מידע.
נחשבו כבעלי מקצוע מומחים בתחומם, מאמינים שבאמצעות המחשב ניתן ליצור יחסי גומלין חברתיים, להתבטא בצורה אומנותית ולהעצים מערכות פוליטיות ואזרחיות.
לסיכום:
האקרים יצרו את המרחב הציבורי וירטואלי וסייעו לגבש את המרחב האינטרנטי.אולם האקרים הם גם אלו המסוגלים כיום לשבשו ולהשמידו באמצעים דיגיטליים.
ייתכן כי מוסדות המערכת החברתית יכולות באמצעות חיזוק מערכות הפיקוח והאכיפה להגביל את הפשיעה הוירטואלית. אלא, שבפעולה זו הן מקטינות את עוצמת החדשנות והיצירתיות המזינות את הטכנופיליה הטבוע בהווית ההאקרים.
נראה כי הזירה הוירטואלית תמשיך להתאפיין כזירת התגוששות מתמדמת על גבולות החופש שבין טכנופיליה הנתפסת כלגיטימית לבין פשיעה וירטואלית.
